איך למדתי לשחות כי הייתי מאוהב בשכנתי

אנשים אחרים יכולים לעזור ילדים להתגבר על פחדים טוב יותר מאשר הוריהם. משום כך אנו נעזרים בתומכים, כמו חברי המשפחה הרחבה, חברים של ההורים ושכנים בטיפול בילדים עם בעיות חרדה. יש הרבה דברים שילדים מסוגלים לעשות בנוכחות אחרים, שהם לעולם לא היו מעיזים לעשות בנוכחות הוריהם. אני הייתי ילד מאד חרד. פחדתי מכל דבר, מן החושך, מכלבים, ממקומות גבוהים, מערפדים... הפעם האחרונה שאני ממש ברחתי מזומביים היתה כשהייתי כבר קצין בצה"ל בגיל 23! כילד פחדתי גם מן המים העמוקים. ידעתי כבר את תנועות השחיה, אבל לא יכולתי לעזוב את הבטחון של המים הרדודים. הוריי מאד רצו שאלמד לשחות, כי הם חשבו (בצדק) שזה יעשה לי טוב. אך ברגע שהם היו שם ואני הייתי אמור לעזוב את דופן הבריכה, הייתי מיד מתחיל לנער את הידיים באוויר ולצעוק "הצילו", מה שלא עזר לצוף על המים. חיינו בסאו פאולו ואמי הייתה אדם מאד חברותי. היא דברה עם שכנתנו, דונה אולגה, וסיפרה לה על הפחד שלי מן המים העמוקים. הייתי בן 9 ולגמרי מאוהב בדונה אולגה. היא הייתה בת 40, אני זוכר בגלל המספר העגול – אם אתם חושבים שזה מוזר שהייתי מאוהב בה בגיל 9, טוב... אתם פשוט לא מכירים אותה. דונה אולגה ניגשה אלי ואמרה לי: "ז'יימיניו (זה שם החיבה שלי בפורטיגזית), מחר אני ודונה איידה (השכנה השניה) לוקחות אותך לבריכה ונלמד אותך לשחות. תדע לשחות מהר מאד!" זאת היתה הצעה שלא ניתן לסרב לה. דונה איידה לא היתה יפה כמו דונה אולגה (איך אפשר?), אבל היה לה שם של גיבורה. זאת כי היא הייתה נכדתו של למפיאו, גדול השודדים הבריזילאים, מעין רובין הוד בעל ממדים מיתולוגיים. אז למחרת הלכתי לבריכה עם דונה אולגה ודונה איידה. הן לקחו אותי ישר למים העמוקים ודונה אולגה אמרה לי להחזיק חזק בדופן. עד כאן אין בעיה. היא עמדה במים העמוקים במרחק מטר וחצי ממני ואמרה לי בקולה החלומי: "אני סופרת עד שלוש, ואתה קופץ לכיוון שלי ואני תופסת אותך בחיבוק! אחד... שתיים... ו... שלוש!" אמרתי בלבי "על החיים ועל המוות!" וקפצתי עם עיניים עצומות. מצאתי את עצמי בזרועותיה של דונה אולגה, חיבוק קרוב, חזק, רך, קר, חם, רטוב, בקיצור הייתי ברקיע השביעי. היא נתנה לי דחיפה קלה וחזרתי לדופן הבריכה, כאילו אני צף על עננים. ואז בא תורה של דונה איידה: "ז'יימיניו, מה זה כבר בינינו? קלי קלות! אני אפילו הולכת מטר אחד יותר רחוק!" קפצתי, בין היתר כי ידעתי שמיד אחר כך יבוא תורה של דונה אולגה. כך זה המשיך: דונה אולגה, דונה איידה, דונה אולגה. בסוף השעור חציתי את כל הבריכה כששכנתי היפיפיה משמאלי והגיבורה מימיני. תסכימו שאין דרך יותר טובה ללמוד לשחות. ההורים שלי לא היו מצליחים לעשות את זה בחיים!