המקרה המסתורי של האם המאמצת החולה בדלקת פרקים

זהו אחד המקרים המכוננים של גישתנו, אשר הבהיר לנו את המשמעות העמוקה של נוכחות הורית. דליה הייתה האם המאמצת של יערה (13). היא סבלה מדלקת פרקים, אשר תקפה אותה אחת כל כמה חודשים וריתקה אותה למיטתה לשבועות. גם בזמני הביניים היו לה קשיי תנועה משמעותיים. למרות מחלתה, דליה עבדה, טיפלה בבית והייתה פעילה בבית הספר ובקהילה. הייתה לה רשת רחבה של חברים ואנשי מקצוע שאפשרו לה להיות פעילה גם בזמן ההתקפים. יערה סבלה מהפרעת קשב וריכוז, אך עד לפני שנתיים היא תפקדה בצורה סבירה. אך מאז הבת-מצווה שלה, הכל השתנה. היא נעשתה תוקפנית כלפי דליה, קיללה אותה וקראה לה בכינויים גסים. היא פנטזה ללא הפסק על אמה הביולוגית. היא אמרה לדליה "את לא אמה שלי!" היא צעקה עליה "עקומה!" "פיסחת!" היא האשימה אותה על כך שהיא נשארה במיטה כל פעם שהיה ליערה אירוע חשוב בבית הספר. לעתים היו ליערה תקופות בהן היא שינתה את יחסה והראתה חיבה גדולה לאמה, אך ברגע שהיה לאמה התקף או כאשר יערה שמעה דיון על הטיפולים הרפואיים, היא הייתה חוזרת להתפרץ. היא החלה להיעלם מן הבית, התעסקה באופן אובססיבי עם סקס, התלבשה בצורה פרובוקטיבית, וכל פעם שדליה נכנסה לחדרה, היא החביאה את הסלולרי. האב, מרקוס, היה רך ואוהב, אך סירב להציב כל גבול ליערה. הוא האמין שרק אהבה אין סופית תוכל לרפא את יערה מן הצלקות מן מוסד בו היא הייתה כשהם אימצו אותה. כשהוא הבין שהטיפול עסק בסמכות הורית, הוא הפסיק להגיע.

דליה והמטפלת הכינו מסר שדליה מסרה ליערה בטון שקט אך החלטי:

"את חושבת שאני לא אדם שלם, או אמה שלמה, כי אני חולה. את טועה! אף פעם לא ויתרתי על שום דבר בגלל מחלתי. לא הפסקתי לעבוד, לא הזנחתי את ילדיי, לא הזנחתי את המראה שלי. מעולם לא נכנעתי למחלה ואין לי כל כוונה לעשות זאת בעתיד. את גם טועה אם את חושבת שאני לא מאה אחוז אמה שלך. אני מאה אחוז אמך בלב, בראש ובמעשים שלי. את הולכת לגלות כמה אני אמה שלך, אפילו כשזה לא יהיה לך נעים. את יכולה להשתולל כמה שאת רוצה, זה לא יפחית במאומה מזה שאני מאה אחוז אמה שלך. את חושבת שאני חלשה מדי כדי להתמודד? אהיה חזקה, אבל בדרכי. תגלי שאני שם, גם כשאת לא מחפשת אותי. תגלי שאני אמה שלך, גם כשאת לא חושבת עלי. תגלי שאני שם גם כשאת לא בבית, כשאת בבית הספר, כשאת עם חברות, או כשאת ישנה שינה עמוקה. תגלי שאני אמה שלך עשרים וארבע שעות ביום, 365 ימים בשנה. אהיה אמה שלך כשאת הכי פחות מצפה לכך!"

בעזרת קשריה הרבים, דליה פיתחה תכנית רחבה של נוכחות הורית. כשיערה הגיעה לחברה, אמה של החברה הייתה באה אליה עם מסר חיובי מדליה. בבית הספר, המורים אמרו ליערה שהם נמצאים בקשר עם דליה באופן קבוע ושהם מעדכנים זה את זו לגבי כל מה שקורה. פעם היא באה לבית הספר והמורה לספורט שאל אותה: "איך היה השיעור הראשון ברכיבת סוסים?" פעם היא באה הביתה ואמה אמרה לה: "הבנת שפתרת תרגיל מסובך במתמטיקה בכיתה!" כאשר יערה נשארה אצל חברה ללא רשות, דליה הגיעה לבית, למרות שזה היה כמעט חצות. הסתבר שהיא תיאמה את זה עם אם החברה לפני כן. דליה לקחה את הסלולרי של יערה והתקינה בו תוכנה שחוסמת פורנוגרפיה ומונעת שימוש לילי. היא יצרה קשר עם חבריה של יערה. היו ביניהם כמה בחורים בוגרים יותר, שלא היה להם מושג על כך שיערה היא בת 13. שניים מן הבחורים הללו הבינו שיערה זקוקה להגנה. הם הגנו עליה בפני מגעים בעייתיים ועדכנו את דליה, כשמשהו בעייתי התבשל. כל הפעולות הללו נלוו בצעדים של אהבה. יערה הייתה פתאום מגלה פתק עם מסר אוהב שהוברח לתוך מחברת החשבון שלה. כשהיא הייתה חוזרת הביתה, היא הייתה רואה צילום שלה בחופשה משפחתית על שולחנה. דליה הביאה לה קופסה של ערמונים מסוכרים, ממתק עליו יערה הייתה מטורפת. יערה אמרה לה: "אני לא רוצה שום ממתק ושום דבר ממך!" דליה ענתה לה: "קניתי לך את זה כי אני אוהבת אותך. אבל אני לא יכולה להכריח אותך לקחת. זה יהיה במקרר עד שזה יתקלקל!" יערה רצתה להראות שיש לה אופי, ולא נגעה בממתק. אך חודש אחר כך, כשדליה חזרה על המעשה, יערה אכלה אותם בסתר. אחרי חודשיים היא כבר קיבלה אותם בשמחה. תוך שלושה חודשים, ההתנהגות של יערה ויחסה לאמה השתפרו ללא היכר . רגע מיוחד הגיע, כאשר מרקוס אמר לדליה שהם זכו בחזרה בבתם בעזרת השיטות "הבלתי קונבנציונליות" של דליה.