עקרון הרציפות והסמכות החדשה: מודל אינטגרטיבי לאסונות טבע, מלחמות וטראומה

בוסטים הבאים אעסוק בסמכות החדשה ובעקרון הרציפות במצבי טראומה, אסון ומלחמה.  המכנה המשותף בין מצבים אלה הוא שכולם מביאים לשבר ונתק בתפקוד, בשגרה, ביחסים הבין אישיים, ובתחושת הזהות של פרטים ומשפחות. אנשים שנפקדים על ידי מצבים אלה לא יכולים פשוט להמשיך לחיות כרגיל.  לעתים קרובות השבר הוא מוחשי למדי: התנאים לתפקוד רגיל מעורערים או מתבטלים, לדוגמה במלחמה או אסון טבע.  יכולת התפקוד מושפעת גם מגורמים נפשיים, למשל, בעקבות טראומת מלחמה, אונס או התעללות.  היחסים הבין אישיים עוברים זעזועים קשים עקב אובדן או פרידה, לדוגמה במקרים של הגירה כפויה, ניתוק מהסביבה הטבעית, או מוות של בני משפחה.  קשרים אלה יכולים לעמוד במבחנים קשים, למשל במקרים של אביוז. שברים בתחושת הזהות באים לביטוי מובהק, כאשר הקורבנות וקרוביהם שואלים את עצמם: "איך זה קרה לי?" "איך נתתי לזה לקרות לילד שלי?" "איך נוכל להמשיך לחיות כמשפחה?" "מי אני, אם אינני מסוגל למלא את תפקידי (למשל, כהורה, סטודנט, חייל, וכו').

מצבי שבר אלה מספקים לנו את הרציונל לעקרון הרציפות (עומר, 1991, עומר ואלון, 1994). העקרון קובע: "במצבים של טראומה ואסון, יש לפעול כדי לשמר ולשקם את רציפות התפקוד, רציפות הקשרים הבין אישיים, והרציפות של תחושת הזהות של הפרט, המשפחה, הארגון והקהילה."  עקרון הרציפות מבוסס על סקירת ספרות רחבה.  מטרתי בסקירה זו הייתה להגדיר קווים מנחים כדי לעזור ולהגן על פרטים, משפחות בתי ספר וקהילות. הסקירה שהביאה לעקרון הרציפות באה בעקבות סקירה קודמת, בה סיכמתי את ידע על תגובות קרב ממלחמת העולם הראשונה, דרך מלחמת העולם השניה, מלחמת קוריאה, מלחמת ויטנאם ומלחמת יום הכיפורים.  שתי הסקירות אפשרו לי להגדיר, לאפיין ולגזור את המסקנות המעשיות של עקרון הרציפות.  כמו גם הן אפשרו לזהות טעויות נפוצות בניהול ובעבודה הקלינית השגורה, שלעתים קרובות פוגעות ברציפות, במקום לשמרה ולשקמה.

עקרון הרציפות מספק קו מנחה גמיש, מעין מצפן ניהולי וטיפולי, אשר עוזר לנו לקבוע כיוון ולשמור על המסלול, תוך זיהוי של שגיאות אפשריות.  מצבים של מצוקה קיצונית מצריכים עקרון פשוט לקליטה ויישום, כי בתנאים אלה אין אפשרות ליישם מושגים פסיכולוגים מורכבים.

בשנים בהן פיתחתי את גישתי להורים ומורים, עקרון הרציפות לא עמד במרכז תשומת לבי.  הוא אפילו לא מוזכר ברוב הכתבים שלי בעשורים האחרונים.  בזמנול, היה לי ברור, שאם אקדיש לכך את מלוא תשומת לבי, עקרון הרציפות יאפשר לי לבנות מסביבו את כל הקריירה המקצועית שלי.  אך החלטתי להתמקד במשימה אחרת, פיתוח תורת ה NVR, הסמכות החדשה ולבסוף עקרון העוגן.  עקרון הרציפות הפך ל- "דרך בה לא בחרתי" (בדימויו היפה של המשורר רוברט פרוסט), אך הייתה אי שם, בזווית העין, גם כאשר עסקתי בדברים אחרים. רק בתקופת הקורונה, ואף יותר בזמן המלחמה הנוכחית, הרגשתי שאני חייב לחזור לעקרון הרציפות.

אך הפעם חזרתי לנושא עם כל הנסיון שצברתי בעזרת הורים ומחנכים להתמודד עם סדרה רחבה של בעיות.  אני מרגיש שהגעתי לנקודה בה אני מוכן לאחד את שתי הדרכים, הדרך בה בחרתי ו"הדרך בא לא בחרתי", כדי ליצור מודל אינטגרטיבי של גישת הסמכות החדשה עם עקרון הרציפות.

בנסיוני להבין כיצד גישת ה NVR יכולה להיות מיושמת במצבי טראומה ואסון, נעזרתי בעבודתו של פיטר ז'ייקוב (Jakob, 2025).  ז'ייקוב תיאר איך הוא נשאל שוב ושוב, האם ניתן ליישם את גישת ה NVR עם הורים שסבלו בעצמם טראומטיזציה עמוקה.  האם הורים אלה לא נדרשים קודם כל לטיפול מעמיק, אשר יאפשר להם לעבד את הטראומה, כדי שיוכלו להיות במצב להתמודד עם המשימות המאתגרת של NVR?  ז'קוב הראה באין ספור דוגמאות, שגישת ה- NVR היא לא רק רלוונטית להורים אלה, אלא יכולה להוות בעצמה דרך מרכזית לטיפול ב PTSD .  עבודתו של ז'יקוב התאימה כמו כפפה להתעניינותי המחודשת במצבי טראומה ואסון. 

בפוסטים הבאים, אבחן את הקשר בין עקרון הרציפות, NVR, ועקרון העוגן.  אבדוק התפתחויות בספרות המקצועית על מצבים פוסט-טראומטיים, אשר מצביעים על כיוון דומה לזה שז'ייקוב ואני בחרנו.  אדון במקרים בהם עקרון הרציפות מתווה דרך ברורה ומאפשר לתקן טיעויות.  אני מזמינכם לעקוב אחרי סדרת הפוסטים ובמידה ותמצאו אותה רלוונטית, לשלוח את הקישורים למטפלים, קולגות, הורים ואנשי חינוך. 

בבליוגרפיה

Jakob, P. (2025). Non-Violent Resistance in Trauma Focused Practice: A Systemic Approach to Therapy and Social Care.  Routledge.

עומר, ח. (1991). סקירת ספרות על אסונות קהילתיים: תפקידו של צוות חרום.  תפקידו של צוות חרום.  שיחות, 5: 157-170.

עומר, ח. ואלון, נ. (1994). עקרון הרציפות: טיפול וניהול באסונות וטראומה. פסיכולוגיה